ההבדל בין מלאי אלומיניום פנימי וחיצוני בולט, והסתירות המבניות בשוק האלומיניום ממשיכות להעמיק.

על פי נתוני מלאי אלומיניום שפורסמו על ידי בורסת המתכות של לונדון (LME) ובורסת החוזים העתידיים של שנגחאי (SHFE), ב-21 במרץ, מלאי האלומיניום של LME ירד ל-483,925 טון, שפל חדש מאז מאי 2024; מצד שני, מלאי האלומיניום של בורסת החוזים העתידיים של שנגחאי (SHFE) ירד ב-6.95% על בסיס שבועי ל-233,240 טון, דבר המציג דפוס בידול של "צר מבחוץ ומשוחרר מבפנים". נתונים אלה עומדים בניגוד חריף לביצועים החזקים של מחירי האלומיניום של LME שהתייצבו על 2,300 דולר לטון וחוזי האלומיניום העיקריים של שנגחאי שעלו ב-20,800 יואן לטון באותו יום, דבר המשקף את המשחק המורכב של השוק העולמי.תעשיית האלומיניוםשרשרת תחת ארגון מחדש של היצע וביקוש ותחרות גיאופוליטית.

הרמה הנמוכה של מלאי האלומיניום LME במשך עשרת החודשים נובעת בעיקרה מההדהוד בין הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה לבין מדיניות היצוא של אינדונזיה. לאחר שאיבדה את השוק האירופי שלה עקב סנקציות, רוסאל העבירה את היצוא שלה לאסיה. עם זאת, איסור יצוא הבוקסיט שיישמה אינדונזיה בשנת 2025 הוביל להידוק אספקת האלומינה העולמית, מה שהעלה בעקיפין את עלויות מלאי האלומיניום LME. נתונים מראים כי בינואר ובפברואר 2025, יצוא הבוקסיט של אינדונזיה ירד ב-32% משנה לשנה, בעוד שמחירי האלומינה האוסטרלית עלו ב-18% משנה לשנה ל-3200 דולר לטון, מה שדחס עוד יותר את שולי הרווח של מפעלי התכה בחו"ל. בצד הביקוש, יצרניות הרכב האירופיות האיצו את העברת קווי הייצור לסין כדי להימנע מסיכוני מכסים, מה שהוביל לעלייה של 210% משנה לשנה ביבוא האלומיניום האלקטרוליטי של סין (עם יבוא שהגיע ל-610,000 טון בינואר ובפברואר). "הפנמה זו של ביקוש חיצוני" הופכת את מלאי ה-LME למדד רגיש המשקף סתירות בינלאומיות בהיצע וביקוש.

ההתאוששות של מלאי האלומיניום המקומי בשנגחאי קשורה קשר הדוק למחזור שחרור כושר הייצור ולהתאמת ציפיות המדיניות. הירידה בייצור (כ-500,000 טון) הנגרמת עקב מחסור באנרגיה הידרואלקטרית ביונאן, סצ'ואן ומקומות אחרים לא מומשה במלואה, בעוד שקיבולת הייצור החדשה שנוספה (600,000 טון) באזורים בעלי עלויות נמוכות כמו מונגוליה הפנימית ושינג'יאנג נכנסה לתקופת הייצור. כושר ההפעלה של אלומיניום אלקטרוליטי מקומי טיפס ל-42 מיליון טון, והגיע לשיא היסטורי. למרות שצריכת האלומיניום המקומית גדלה ב-2.3% משנה לשנה בינואר ובפברואר, רשת הנדל"ן החלשה (עם ירידה של 10% משנה לשנה בשטח הדיור המסחרי שהושלם) וירידה ביצוא מכשירי חשמל ביתיים (-8% משנה לשנה בינואר ובפברואר) הובילו לצבר מלאי משמעותי. ראוי לציין כי קצב הצמיחה של השקעות בתשתיות מקומיות בחודש מרץ עלה על הציפיות (12.5%+ משנה לשנה בינואר ובפברואר), והצטיידות מוקדמת בכמה פרויקטים של תשתית תרמה לעלייה של 15% בהזמנות של פרופילי אלומיניום בחודש, מה שמסביר את חוסנה של ההתאוששות לטווח קצר במלאי האלומיניום בשנגחאי.

מנקודת מבט של עלויות, קו העלויות המלא עבור אלומיניום אלקטרוליטי ביתי נותר יציב על 16,500 יואן/טון, כאשר מחירי האנודות האפויות מראש שומרים על שיא של 4,300 יואן/טון ומחירי האלומינה ירדו מעט ל-2,600 יואן/טון. מבחינת עלויות החשמל, מפעלי תחנות הכוח בבעלות עצמית של מונגוליה הפנימית הפחיתו את מחירי החשמל באמצעות פרמיות חשמל ירוק, וחסכו למעלה מ-200 יואן לטון חשמל מאלומיניום. עם זאת, המחסור באנרגיה הידרואלקטרית ביונאן הוביל לעלייה של 10% במחירי החשמל עבור מפעלי אלומיניום מקומיים, מה שהחריף את הבדלי הקיבולת האזוריים עקב הבדלי עלויות.

מבחינת מאפיינים פיננסיים, לאחר שפגישת הריבית של הפדרל ריזרב במרץ פרסמה איתות יוני, מדד הדולר האמריקאי ירד ל-104.5, מה שסיפק תמיכה למחירי האלומיניום של LME, אך התחזקות שער החליפין של היואן הסיני (מדד CFETS עלה ל-105.3) דיכאה את הפוטנציאל של אלומיניום בשנגחאי ללכת בעקבותיו.

מבחינה טכנית, 20800 יואן/טון הוא רמת התנגדות חשובה עבור אלומיניום בשנגחאי. אם ניתן יהיה לפרוץ אותה ביעילות, היא עשויה להשפיע על 21000 יואן/טון; להיפך, אם מכירות הנדל"ן לא יתאוששו, הלחץ כלפי מטה יגדל משמעותית.